לאחר פטירת אהרן הכהן, עמלק יוצא אל עם ישראל לעשות עמהם מלחמה (ראה פרש”י שהכנעני הוא עמלק). ומשום ששמע שאהרן הכהן נפטר ואמר עתה כבר אין שמירה והגנה לעם ישראל. עם ישראל יצא לקראתו וניצחו. אחר שהמשיכו במסעם החלו להתלונן על טורח הדרך (במדבר כ”א, ד’). וכן על המן, “וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל” (כ”א, ה’). הקב”ה בעקבות כך מעניש את העם המתלוננים, ומשלח בם נחשים, “וַיְשַׁלַּח השם בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם, וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל” (כ”א, ו’).
עם ישראל מבינים את טעותם ובאים לפני משה ומבקשים: “חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בהשם וָבָךְ, הִתְפַּלֵּל אֶל השם וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ. וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם. וַיֹּאמֶר השם אֶל מֹשֶׁה: עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס, וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ, וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת – וָחָי” (ז’-ט’).
והנה יש להתבונן מדוע בחר הקב”ה להעניש את עם המתלוננים דווקא ע”י נחשים? וכי לא הייתה דרך אחרת? עוד יש להבין, מהי תשובת ה’ למשה ‘עשה לך שרף ושים אותו על הנס, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי’, וכבר מצינו במשנה (ר”ה פ”ג מ”ח) על הפסוק “והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו’ (שמות יז יא)”,וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים; ואם לאו, היו נופלין. כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כא ח): עשה לך שרף ושים אתו על נס, והיה כל הנשוך וראה אתו וחי. וכי נחש ממית, או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים, היו מתרפאים; ואם לאו, היו נימוקים”. ע”כ.
👈 ומבואר שכל ענין ציווי ה’ לעשות שרף שיסתכלו בו עם ישראל הוא בשביל שישעבדו ליבם לאביהם בשמים על ידי שמסתכלים למעלה.
ויש להתבונן מדוע לא צוו עם ישראל להסתכל לשמים ועל ידי כך יחזרו בתשובה ומדוע נצרך דווקא עניין הנחש?
והביאור לשאלות הללו, נראה על פי דברי הרש”ר הירש, שעמד על הלשון וישלח ה’ בעם את הנחשים, שהמילה ‘וישלח’ היא נתינת דרור ולא שילוח בעל כורחם, וכמו שמצאנו שנח שלח את היונה, שהיא הלכה מאליה ללא פעולה נוספת. וכך גם בעניין הנחשים הקב”ה נתן לנחשים רשות ללכת ולהזיק את עם המתלוננים.
וביאר שכוונת הקב”ה הייתה להראות לעם שעד עתה הוא מנע מהנחשים להזיק בדרך הטבע כהרגלו של נחש, ועל כן לא אירע להן שום נזק. אך ברגע שהסיר הקב”ה את שמירתו מעם ישראל הלכו הנחשים מעצמם והזיקום.
ואת זה רצה הקב”ה ללמדם את הסכנות העצומות האורבות לו בדרך על כל צעד ושעל, ועד עתה רק שמירתו של הקב”ה הרחיק את אותם מזיקים מעליהם עד עכשיו. הבורא כל כך הרחיק את הסכנות, עד כדי כך שהעם לא חשב ולא ניחש כלל שקיימות סכנות בדרך. כעת כשהקב”ה הסיר את ההגנה, הם ראו מיד את הסכנות והם ניזוקו.
ומהי רפואתם? “וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי”. כלומר, כל מי שננשך, יקבע בליבו מכאן ולהבא את דמות הנחש, שיידע שבכל רגע נתון יכול הוא להינזק ורק שמירת ה’ מלווה אותו, ועל ידי שיידע בתוכו דבר זה תמיד יהיה בגדר “וחייה”, הקב”ה ימשיך להגן עליו ולחיותו.
זוהי משמעות התפילה שאנו אומרים שלוש פעמים ביום, מודם אנחנו לך.. על נסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים”. אנו נותנים הודאה לקב”ה שבכל רגע נתון עושה עמנו ניסים ונפלאות בכל יום ובכל עת. וכמו שהובא במדרש (ילקוט שמעוני פרשת בראשית, המתחיל ברמז א) על הפסוק כל הנשמה תהלל י-ה הללוי-ה, “ועל כל נשימה שאדם נושם צריך לקלס להקב”ה ומה טעם כל הנשמה תהלל י-ה – על כל נשימה”.
זהו הלקח שלימד הקב”ה את עם ישראל לדורות עשה לך שרף ושים אותו על נס. תלמד את כל הדורות הלאה, שגם אם נדמה לאדם שהוא עזוב ובודד, עם קשיים, ומכאובים, אני איתו בכל נשימה ונשימה! גם בגלות הקשה שעם ישראל גלו לבבל, דאג הקב”ה שעם ישראל לא יהיה להם קר בלילה ועל כן הגלה אותם בחודש תמוז (וכמו שהובא בגליון הקודם). אילו יסיר הקב”ה חלילה את השגחתו לרגע מן האדם, מיד יגיעו הנחשים הנושכים, ורק ע”י שמירתו ממשיכים אנו לחיות בעולם כה אורב סכנות מבית ומחוץ.
