איתא בפסחים (כה:) דהנאה הבאה לאדם בעל כרחו היכא דלא אפשר ולא מכוין לכולי עלמא שרי. ועל פי זה פסק בחזו”ע (אבלות, ח”ב עמ’ שסז) דאבל שנוסע ברכב ציבורי והנהג הפעיל את הרדיו או את הטייפ שמשמיעים שירים עם מוזיקה, יכוין ליבו שלא לשמוע, ולא יתכוין אליהם, ומכיון שאי אפשר להפסיקם לגמרי, מותר. והוא הדין לאבל היושב בביתו ושומע מן השכן שירה מוסיקלית, לא יתכוין לשמיעתה ומותר, ע”כ.
ולכן להלכה, אם נמצא במקום שלא יכול לנתק את המוזיקה, לא יכוין לשמיעתה ואין צורך לצאת מאותו מקום.
ובזה השבנו לאבלים שרצונם לעלות לקבר הרשב”י במירון ושם משמיעים מוזיקה ושירים שאין מניעה לעשות כן כאשר אינו מכוין לשמוע מוזיקה אלא להשתטח על קברו של הרשב”י.
צופר של שבת שמשמיע על כניסת השבת לא צריך לבטלו בימי ספירת העומר משום שאינו נועד לשמחה אלא להזכיר על השבת (הובא בספרים בשם הגר”ח קניבסקי שליט”א. וכ”פ בילקו”י ספירת העומר, עמ’ תמט בבאו’, והוסיף שאם אפשר להשמיע שירים ווקאליים שלא מביאים לידי ריקוד, עדיף טפי).
מרכזיה של טלפון שמשמיע שירים בהמתנה, ויש טירחא לנתק את השירה, מותר להשאיר את זה. וכן המטלפן אינו צריך להימנע מלשמוע, כיון שאינו שומע להנאתו, אלא כדי לדעת אם הוא עדיין על קו הטלפון (אשרי האיש מועדים, עמ’ תלד).
