תשובה: הנה בשלחן ערוך (סי’ תקנא סי”ג) כתב שמותר לגלח את השפם המעכב את האכילה. ע”ש. ואם כן, לא גרע אבלות של ספירת העומר מאבלות על חורבן בית המקדש ואולי מכל שכן שהרי ראינו שמחמירים בכמה דברים באבלות על החורבן יותר מאבלות על תלמידי רבי עקיבא. הלכך מותר לגלח בספירת העומר את השפם המעכב את האכילה. וכ”כ באשרי האיש (מועדים, עמ’ תכח) בשם הגרי”ש אלישיב. וכ”כ עוד כמה אחרונים (ויש להוסיף דבפרט שיש פוסקים שמתירים לגלח את השפם בתוך שבעה, וא”כ כ”ש בספירת העומר. יעויין בשער הציון שם ס”ק צ, ובכה”ח שם ס”ק קעב). ובאמת שאלוני מהו הגדר של ‘מעכב את האכילה’ האם הכוונה כפשוטו או כל שמפריעות או מציקות לו השערות חשיב מעכב את האכילה. ובאמת שאלתי את זה את פי מו”ר מרן הרשל”צ הגר”י יוסף שליט”א והשיב לי שמעכב את האכילה לאו דווקא, אלא הכוונה שמפריע לו ומציק אף ללא קשר לאכילה, והסברא בזה שמכיון שלא נעשה ליפוי אין בזה איסור. ע”כ דבריו. הלכך להלכה שפם שמפריע ומציק לאדם מותר לגלחו, וההיתר הוא רק בשפם ולא בזקן ושיער הראש שאסור לגלחו עד ל”ד לעומר.
