שאלה: אדם שאמר לחבירו בליל ל”ג לעומר ‘היום ל”ג בעומר אתה נוסע לר’ שמעון’ וכדו’, ועדיין לא ספר את העומר האם הוא יצא ידי חובה ולא יוכל לספור שוב באותו לילה עם ברכה? ומה הדין אם אמר כך ולא ספר כלל כדינו באותו הלילה, ורק למחרת בלילה נזכר שאמר לחבירו ‘היום ל”ג בעומר’ האם יוכל לסמוך על זה בדיעבד ולהמשיך לספור בברכה בשאר הלילות?
תשובה: מרן זצוק”ל בספרו חזו”ע (יום טוב, עמ’ רמח) כתב שאם אמר לחבירו כהנ”ל לא יצא ידי חובה מכמה סיבות א. לא הזכיר שבועות ב. לא הזכיר ימים ג. לא התכוין לצאת בזה ידי חובה ד. ספר רק בראשי תיבות ולא המספר כולו. ע”ש. וראיתי להגרי”ש אלישיב זצ”ל בספר אשרי האיש (מועדים, עמ’ תכו) שכתב דגם אם אמר “היום ל”ג בעומר” ולא ספר באותו יום חוץ מאמירה זו, אין לסמוך על סברא זו לקולא ולהשלים הספירה ע”י ספירה כזו ואין רשאי לברך, על כן יצא מאדם אחר. ע”ש. והן אמת שבחזו”ע שאליו ציינתי לא כתב מה קורה בדיעבד אלא כתב סתם שלא יצא ויחזור בלילה לאחר מכן לספור בברכה, ואחר כך הראני האלקים ביביע אומר (ח”ד חאו”ח סי’ מד אות ט) שכתב כמה וכמה ספיקות להתיר לספור הלאה עם ברכה, ואפילו שרק אמר או כתב ‘היום ל”ג בעומר’, ודלא כהגרי”ש אלישיב, ממילא להלכה אם אמר או כתב בלילה או ביום ‘היום ל”ג בעומר’ ולא ספר במלואו ונזכר רק למחרת בלילה, יוכל להמשיך לספור מכאן והלאה בברכה. שוב ראיתי שכן כתב בילקו”י (ח”ה עמ’ תכו). הלכך להלכה אדם שאמר לחבירו בל”ג בעומר, לפני הספירה ‘היום ל”ג בעומר’ וכו’, לא יצא ידי חובה ויכול לספור שוב עם ברכה, וכן אם שכח יום אחד לספור ונזכר אחר צאת הכוכבים שלמחרת שאמר לחבירו אתמול “היום ל”ג בעומר” וכו’, יכול לסמוך על ספירה זו ולהמשיך לספור עם ברכה בשאר הלילות. ונראה שלכתחילה יש להימנע מלהשיב או לומר לו כך, שהרי יש פוסקים שכותבים דיצא כמבואר ביביע אומר (שם).
