תשובה: בבן איש חי (שם) התיר לעלות לקברי צדיקים בחנוכה. והמועד לכל חי (שם) בשם המשנה כסף, אסר. ובילקו”י (חנוכה, מהדו’ תשע”ג, שם) כתב שהמיקל בזה יש לו על מי שיסמוך שהרי בקברות צדיקים לא מתעוררים לבכי כמו בקברי קרובים. ע”ש. ובאמת ראיתי למי שהעיר שאין ראיה כל כך מדברי הגאון ר’ חיים פאלג’י לאסור לעלות לקברי צדיקים ששם כתב, בחנוכה לא ילך לזיהר”א. וכל האחרונים שהעתיקו דבריו הבינו ש’זיהר”א’ היינו ביקור בקברות צדיקים, וזה אינו, ש’זיהר”א’ זה ‘ביקור’ בלשון ערבי ורק שהיום אין אנשים רגילים בשפה זו, ומילת ‘זיהר”א’ נשארה רק להולך לקברות צדיקים. וכן מוכח בלשון המועד לכל חי (שם) וכן מוכח ממקורו שהוא בספר משנת כסף, וגם הבא”ח כאן לא הביא ד’ הגר”ח פאלג’י כדרכו, ומוכח שהבין שלא דיבר על קברות צדיקים. ועי’ בזה בספר קדוש יעקב (תולדות חייו של הגאון רבי יעקב יוסף זצ”ל, עמ’ 116). שו”ר סייעתא לזה מדברי הגר”ח פאלג’י בספרו חיים ביד (סי’ קיח) שכתב, וכן מנהגינו לקבוע בשנה בראשונה את יום הקבורה ליארצייט לימודים ולשמן למאור לע”נ ולזייארא וכו’. ע”כ. ומוכח שהמילה ‘זייארא’ אין לה קשר דווקא לקברי צדיקים. וי”ל בזה. ועי’ בשו”ת שבט הקהתי (ח”ד סי’ קמח) שדקדק מדברי רבינו האר”י שאין איסור ללכת בימי החנוכה על קברות הצדיקים. וע”ע בשו”ת שבט הקהתי (ח”ב סי’ רכז). ולמעשה מותר לעלות לקברי צדיקים בימי החנוכה [ויש לבקש מנשמת הצדיק להליץ טוב בעדינו ולהתפלל עלינו לאורך ימים לעבודת ה’ יתברך ולא לשאול מן הצדיקים עצמם שזהו בכלל “דורש אל המתים” וכמו שכתב בשו”ת רב פעלים ח”ב חיו”ד סי’ לא. וכ”כ בחזון עובדיה אבלות, ח”ג עמ’ רי].
