הנה אף שמנהג הספרדים לומר סליחות החל מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים כמובא בש”ע (סי’ תקפא ס”א) לא מצינו שנשים נהגו בכך. ואף שגם נשים צריכות רחמים, צריך לומר שאם מדובר על נשים נשואות הרי הם משועבדות לצרכי הבית וסליחות אם נעשות מוקדם בבוקר או בחצות הלילה מפריעות לנשים לנהל את צרכי הבית כדבעי, וגם אפשר לומר ד”כל כבודה בת מלך פנימה” ויכול להיות שמחמת כן לא נהגו לבוא לבית הכנסת לומר סליחות ודבר זה שייך גם ברווקות, וכן אולי יש לומר שמכיון שלנשים יש פחות איסורים ועוונות כדוגמת ביטול תורה, הרהורים רעים וכו’, ממילא הם צריכות פחות כפרה (יעויין ברכי יוסף סי’ רפד ושו”ת תורה לשמה סי’ נב). ומכל מקום אין מניעה לאשה לבוא לסליחות ואם יכולה ורוצה בכך אדרבא כל עוד זה לא מפריע לה ניהול הבית ונשמרים גדרי הצניעות במקום. לכן להלכה אין חיוב לאשה להשתתף באמירת הסליחות, ואם רוצה בכל זאת להשתתף באמירת הסליחות אין מניעה בכך ובלבד שלא יפריע לה בעיסוק צרכי הבית ונשמרים גדרי הצניעות במקום.
ולגבי קטנים ברור הוא שלא צריך להביאם לסליחות בלילה מאוחר או מוקדם בבוקר דאז יבואו לתלמוד תורה עייפים, וכן לא בנמצא שאפשר לעוררם מוקדם או להשאירם ערים מאוחר. וכיום נוהגים בתלמודי תורה לומר עם הילדים סליחות בשעות הצהריים ולחנכם באמירת הסליחות.
